אור לכ"ו סיון ה'תשע"א
הכלל והעיקר, שיהיה לו אמונת חכמים, ולהזהר בכבודם ולירא מהם מאד. ואף אם נדמה לו שהם עושים חס ושלום כנגד התורה, הוא צריך להאמין שבודאי הם עושים נכונה על פי התורה, כי התורה נמסרה לחכמי הדור לדרשה כפי מה שיודעים. על-כן צריך להשליך שכלו ודעתו רק לסמוך עליהם.
צדיק, נמובא בגמרא (מכות כב:) אמר רבא: כמה טיפשים הם האנשים שעומדים מלפני ספר תורה שעובר לפניהם, ואינם עומדים מלפני תלמיד חכם שעובר לפניהם. שאילו בספר תורה נאמר לעניין מלקות אַרְבָּעִים, ופשוטו הוא ארבעים ממש, ובאו חכמים והפחיתו מכה אחת, והעמידו את מספר המלקות על שלושים ותשע בלבד. הרי שגדול כוחם של חכמים יותר משל הכתוב בספר התורה (כמובן שאין הכוונה שחז"ל סותרים את התורה, אלא שהמסורת שבעל פה שבידי חכמים, יש בידה להכריע כנגד המשמעות הפשוטה של הכתובים - כס"מ). ועל גמרא זו אומר המהר"ל מפראג "בא להודיע מעלת החכם. שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם, ואין שם תורה נקרא עליו אלא רק אדם שיודע תורה - ודבר זה אינו, רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה ויש לו דמיון גמור אל התורה." ועל אותה גמרא מפליג ר' נחמן שלא רק שהם עצם התורה, אלא "עיקר התורה הם התלמידי חכמים".
היוצא מדברינו, שביזוי תלמידי חכמים הוא ביזוי התורה ממש, ואף במעלה יתרה ממנה. על כן מובאת כאן מחאה על ביזוי הרב דב ליאור, ביזוי כבוד התורה.
ותציל אותי ואת זרעי ואת זרע זרעי ואת כל עמך בית ישראל מכל מיני התנגדות חס ושלום כנגד יראי השם, שלא ימצא בנו שום מתנגד וחולק על יראי השם האמיתיים. ולא יתגלגל על ידינו חס ושלום שום חירוף ובזיון כלל ליראי השם באמת. רק נזכה לכבדם בכל מיני כבוד, להחזיקם ולסמכם בכל מיני סמיכה. ונזכה למסור נפשנו ומאודנו עבור יראי השם באמת. (לקוטי תפלות, כח)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה