העצה השבועית #98 שבת

ר"ח סיון ה'תשע"א

עיקר כבוד שבת היא האכילה, כי אכילת שבת יקרה מאד, כי הוא כולו אלהות, כולו קודש. ועל-כן מצוה גדולה להרבות באכילת שבת, והוא תיקון לחילול שבת.

מועדי ה' - שבת, טו


כשבנ"י הלכו במדבר וסיפק להם הקב"ה את המן, לא צוו לאכול את המן שירד, חוץ מיום אחד, בהם צווה אותם השי"ת: אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'. ומכך שנצטווינו לענג את השבת דוקא באכילה - עיקר כבוד השבת הוא האכילה.
כמו כן, מגלה לנו רבנו שכשאדם אוכל בימי החול, יהיה מי שיהיה, עם כל הקדושה ותכלית הכוונה לאכול רק בשביל שיהיה לו כוח לעבוד את ה' - סוף כל סוף האוכל הוא גשמי, והוא בעיקר בשביל קיום הגוף, והסטרא-אחרא נהנה מאכילה זו. אך בשבת, שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', ביום קדוש זה אין חלק לסטרא-אחרא כלל וכלל, כי אכילת שבת נעשה קדושה ואלהות גמור, בלא תערובת סיגים כלל.


אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה. הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.
מהמילה "היום" שחוזרת על עצמה בעניין אכילת המן בשבת שלוש פעמים למדו רבותינו ז"ל שחייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת. ועל זה מוסיף רבנו: נמצא, שעל כל סעודה משלוש סעודות כתוב "היום", לרמז שלא לאכול בסעודה של שבת - רק בשביל היום. כי לפעמים אוכלים בשביל שרעב מאתמול, ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר. אך בכל סעודה משלוש סעודות של שבת - לא יאכל כי אם בשביל היום, הינו סעודה זו לא בשביל קודם ולא בשביל אח"כ.
ועל זה אומר ר' נתן שהבין שאין הכונה במאמר זה למעט באכילת שבת, חס ושלום, שנאכל "טוב" ביום שישי כדי שבשבת נאכל רק בגלל שבת ולא בגלל שאנו רעבים משישי, או לאכול פחות בשבת כדי שלא יווצר מצב שביום ראשון ישאר רושם של שובע מאכילת שבת, אלא כפשוטו, שצריכין בשבת להרבות במאכל ובמשתה ובמעדנים, ואע"פ שרעבים כבר מיום שישי, או שנהיה שבעים בראשון - עיקר כוונתו באכילת שבת הוא לכבוד שבת קודש.


וזכני ברחמיך הרבים לקבל שבתות כראוי, מתוך רוב שמחה, ומתוך עושר וכבוד, ומתוך מיעוט עוונות. ואזכה להרבות באכילת שבת, ולא יהיה אצלי שום קפדא על הוצאות שבת ויום טוב, רק אתחזק ואתאמץ בכל עז להרבות בכל מיני מעדנים ומאכלים ומשקאות טובים לכבוד שבת קודש. ולאכול הרבה בשבת קודש, כמו שהזהרת אותנו בתורתך הקדושה, כמו שכתוב: אִכְלֻהוּ הַיּוֹם. וכאשר הזהירו אותנו חכמיך הקדושים הרבה לענג את השבת בכל עז. כי אכילת שבת כולו אלהות, כולו קודש, ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול. (לקוטי תפלות, קז)

העצה השבועית #91 שבת

ז' באדר-ב ה'תשע"א

על-ידי קדושת שבת זוכין לענוה באמת, דהינו לראות שפלותו, ולהכיר חשיבות ישראל, ולמסור נפשו בעדם כמו משה רבנו, עליו השלום.

מועדי ה' - שבת, יב

בלקוטי מוהר"ן (עט) מסביר ר' נחמן שידיעת משה רבנו שפלותו, שגרמה מנגד – לידיעת חשיבות וגדולת עם ישראל – הובילה לכך שמסר נפשו בעד ישראל. כשהקב"ה אומר למשה אחרי חטא העגל וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל – משה רבנו בשפלותו, ובהכרת חשיבות וגדולת ישראל, גם אחרי חטא העגל – לא מוכן לכך, ומתפלל לקב"ה שיבטל את הגזירה, ובמסירות נפשו מתפלל וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ, ספר החיים, אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.   וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.

ומוסיף רבנו שהזמן המסוגל לאדם לראות שפלותו (ועי"ז ממילא להכיר בחשיבות ישראל, ולמסור נפשו בעדם) הוא בשבת קודש – ע"י שמירתה וענוגה, שכן בשבת נאמר שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו – תחת ממדרגתו, שפל ממה שהוא, ועל כל פנים אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ – היינו למעלה ממדרגתו.

בליל שבת קודש נטבחו באכזריות בביתם ביישוב איתמר שבשומרון הזוג הרב אודי (36) ורות (35), ושלושת ילדיהם: יואב (11), אלעד (4) והדס (3 חודשים) פוגל. משפחת פוגל, שבענוותנותם, הכירו את מעלת עם ישראל, ומסרו נפשם כפשוטו כל חייהם בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ. ממש כמו משה רבנו. יהיו דברי תורה אלה לעילוי נשמותיהם הקדושות, ולעילוי נשמת משה רבנו שהיום, ז' באדר, יום פטירתו ולידתו. זכותם תגן עלינו אמן.

ונסיים בתפלה אל אבינו שבשמים שחיבר ר' נתן מהתורה הזו:

ותן לנו ברחמיך מנהיג אמיתי, רועה נאמן, כמו משה רבנו עליו השלום, רעיא מהימנא, אשר ישא אותנו כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק, עד אשר יביאנו לתוך הקדושה והתשובה באמת. ותמהר ותחיש לגאלנו, ותביא לנו את משיח צדקנו. ותעזרנו להיות כרצונך הטוב כל ימי חיינו, ונזכה לקיים מקרא שכתוב: בְּטַח בַּיְיָ וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. (לקוטי תפלות, פא)