העצה השבועית #60 תענית
על-ידי התענית מכניע את הכעס, וזה עיקר מעלת התענית, על-כן ביום התענית מתגרה הבעל דבר באדם יותר, ומזמין לו כעס כדי לקלקל את התענית, חס ושלום. על-כן צריך שמירה יתרה לזה לשמור את עצמו מאד מאש של הכעס ביום התענית, כי עיקר התענית הוא להכניע את הכעס.
תענית, ד
העצה השבועית #59 גאוה וענוה
על-ידי גודל הענוה של צדיקי אמת עד שהוא בבחינת אַיִן, על-ידי-זה הוא יכול לכפר עוונות.
גאוה וענוה, א
העצה השבועית #58 צדיק
מאור פני הצדיקים מקבלין מוחין ושכל חדש שהיא נשמה חדשה כי הנשמה היא השכל, הינו כשהצדיק מסביר לו פנים, אזי מקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור פניו הקדושים.
צדיק, מד
העצה השבועית #57 ציצית
ציצית שמירה לניאוף ועל-ידי-זה ניצולין מעצות הנחש שהם דברי עצות רעות של הרחוקים מעבודת השם, שהם מונעים הרבה מלהתקרב אל האמת, וזוכין לקבל עצות הצדיקים והנלוים אליהם שהם בחינת תיקון הברית, ועל-ידי-זה זוכין לאמת ואמונה ותפלה וארץ ישראל ונסים, ועל-ידי-זה תבוא הגאולה מהרה ויזכה לפרנסה ולהבין היטב בכל מקום שילמד. על-כן צריכין לזהר מאד במצות ציצית ולכון בשעת עטיפת הציצית הקדושים וברכתן, שיזכה לכל זה על-ידי המצוה הקדושה הזאת.
ציצית, א
העצה השבועית #56 בגדים
צריך לשמור מאד את הבגדים, שלא יבזה אותם רק לשמרם היטב מכתמים ולכלוך. כי הבגדים בעצמן הם דנים את האדם אם אינו מכבדם כראוי. וכל מי שהוא גדול ביותר, צריך לשמור את הבגדים ביותר כי כל מי שגדול יותר מדקדקין עמו יותר.
בגדים, א
העצה השבועית #55 בושה
עיקר התשובה על-ידי הבושה. כי צריך האדם להתבייש בעצמו מאד מאד כי עברה היא בודאי בושה רחמנא ליצלן, כי עברה אינה שיכה וראויה לישראל כלל. כי איש הישראלי רחוק בשרשו מעברה לגמרי ובודאי אין נאה לאיש ישראלי שיהיה לו עברה חס וחלילה. אבל גם כשרוצה לעשות מצוה, ראוי שיהיה לו גם כן בושה גדולה, כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה ואיך יעז פניו לכנס בהיכל המלך לעשות המצוה וישער בדעתו לפני מי הוא עושה מצוה. וגם גודל מעלות המצוה, כי עוצם יקר מעלת המצוה בעצמה אין לה שיעור. ובודאי ראוי שיפול עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה, כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מהשם יתברך, ואין לו שום זכות לעשות מצוה. ואיך הוא בא לחטוף התפלין שהם כתרי דמלכא (=כתרי המלך) ולהניחם פתאום על הראש, בודאי ראוי שיפול עליו בושה גדולה. ואם היה להאדם בושה היה מתבייש מלפניו יתברך אפילו לִקח המאכל לתוך פיו, כי איזה זכות יש לו שיהיה לו אוכל. אך עיקר הבושה זוכין על-ידי שרואין את עצמו עם הצדיק האמת, ועל-ידי זה זוכין לתשובה. כי עיקר התשובה הוא על-ידי הבושה כנ"ל ועל-ידי זה זוכין לענוה אמיתית שהיא בחינת ענוה של משה רבנו שהוא עיקר החיים בחינת חיים נצחיים של עולם הבא.
בושה, ד
העצה השבועית #54 התבודדות
גם כשיאמר תהלים או חצות או שארי תחינות ובקשות, צריך שימצא את עצמו בהם. ועיין בפנים שיחות נפלאות בעניינים אלו.
התבודדות, יז
העצה השבועית #53 ברית
תאות ניאוף הוא רע הכולל, שכל הרעות של כל השבעים אומות כלולין בו. כי כל אומה ולשון יש להם אחיזה ברע מיוחד, דהינו איזה מידה רעה או תאוה רעה שהוא מיוחד לאותה אומה, והם משוקעים באותה התאוה ושם אחיזתם. אבל תאות ניאוף הוא רע הכולל, שבאותה התאוה נתקבץ ונתאסף כל רע ורע של אומה ואומה, שהם הרע של כל התאוות. וכל אלו הרעות נבערים יחד ונעשה מהם מדורה וזהו תבערות המדורה שבוער באדם לתאות ניאוף. אבל השם יתברך הבדילנו מן הגויים ורוממנו מכל הלשונות, וצריכים אנחנו להיות פרושים מכל רעותיהם, דהינו מכל התאוות שאינם שיכים לנו כלל, ובפרט מתאות ניאוף שהוא הרע הכולל של כל האומות כנ"ל. כי זה עיקר ההבדל וההפרש שיש בינינו לבין הגויים מה שאנו פורשים עצמנו מניאוף. כי זה עיקר קדושת ישראל. כי יש כוח באדם להסיח דעתו מתאוה זאת ולשברה. וזה עיקר קדושתנו כנ"ל.
ברית: פגמו ותיקונו, י
העצה השבועית #52 תלמוד תורה
צריך לידע קודם לימודו שבשעה שיושב ללמוד, הצדיק שבגן ציית לקליה, וצריכין לקשר את עצמו עם התנא או הצדיק שחידש וגילה זאת התורה שלומד, ועל-ידי זה נעשה נשיקין בחינת התדבקות רוחא ברוחא, וגורם תענוג גדול להתנא. ועל-ידי זה יזכה לתשובה לחדש ימיו שעברו בחושך, וכל זה כשלומד תורה לשמה, כדי לקיים מצות תלמוד תורה ששקול כנגד כולם, ולזכות לקיום התורה על-ידי זה. אבל כשלומד רק שלא לשמה בשביל שיהיה נקרא למדן וכיוצא, אזי נבלה טובה הימנו ובודאי אינו יכול לדבק את עצמו עם רוח התנא, ועל-ידי זה אינו האמת ונעשה שונא וחולק על צדיקי אמת כנ"ל, וזהו גלות השכינה שהתורה שבעל פה הוא בגלות בפה הלמדן.
תלמוד תורה, יג
העצה השבועית #51 שלום
דרך השם יתברך להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה, מכל שכן האדם שאסור לו להביט על חברו לרעה, למצוא בו דיקא מה שאינו טוב, ולחפש למצוא פגמים בעבודת חברו. רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב ולחפש למצוא בו זכות וטוב תמיד, ועל-ידי זה יהיה לו שלום עם הכל.
שלום, יא
על-ידי התענית מכניע את הכעס, וזה עיקר מעלת התענית, על-כן ביום התענית מתגרה הבעל דבר באדם יותר, ומזמין לו כעס כדי לקלקל את התענית, חס ושלום. על-כן צריך שמירה יתרה לזה לשמור את עצמו מאד מאש של הכעס ביום התענית, כי עיקר התענית הוא להכניע את הכעס.
תענית, ד
העצה השבועית #59 גאוה וענוה
על-ידי גודל הענוה של צדיקי אמת עד שהוא בבחינת אַיִן, על-ידי-זה הוא יכול לכפר עוונות.
גאוה וענוה, א
העצה השבועית #58 צדיק
מאור פני הצדיקים מקבלין מוחין ושכל חדש שהיא נשמה חדשה כי הנשמה היא השכל, הינו כשהצדיק מסביר לו פנים, אזי מקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור פניו הקדושים.
צדיק, מד
העצה השבועית #57 ציצית
ציצית שמירה לניאוף ועל-ידי-זה ניצולין מעצות הנחש שהם דברי עצות רעות של הרחוקים מעבודת השם, שהם מונעים הרבה מלהתקרב אל האמת, וזוכין לקבל עצות הצדיקים והנלוים אליהם שהם בחינת תיקון הברית, ועל-ידי-זה זוכין לאמת ואמונה ותפלה וארץ ישראל ונסים, ועל-ידי-זה תבוא הגאולה מהרה ויזכה לפרנסה ולהבין היטב בכל מקום שילמד. על-כן צריכין לזהר מאד במצות ציצית ולכון בשעת עטיפת הציצית הקדושים וברכתן, שיזכה לכל זה על-ידי המצוה הקדושה הזאת.
ציצית, א
העצה השבועית #56 בגדים
צריך לשמור מאד את הבגדים, שלא יבזה אותם רק לשמרם היטב מכתמים ולכלוך. כי הבגדים בעצמן הם דנים את האדם אם אינו מכבדם כראוי. וכל מי שהוא גדול ביותר, צריך לשמור את הבגדים ביותר כי כל מי שגדול יותר מדקדקין עמו יותר.
בגדים, א
העצה השבועית #55 בושה
עיקר התשובה על-ידי הבושה. כי צריך האדם להתבייש בעצמו מאד מאד כי עברה היא בודאי בושה רחמנא ליצלן, כי עברה אינה שיכה וראויה לישראל כלל. כי איש הישראלי רחוק בשרשו מעברה לגמרי ובודאי אין נאה לאיש ישראלי שיהיה לו עברה חס וחלילה. אבל גם כשרוצה לעשות מצוה, ראוי שיהיה לו גם כן בושה גדולה, כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה ואיך יעז פניו לכנס בהיכל המלך לעשות המצוה וישער בדעתו לפני מי הוא עושה מצוה. וגם גודל מעלות המצוה, כי עוצם יקר מעלת המצוה בעצמה אין לה שיעור. ובודאי ראוי שיפול עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה, כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מהשם יתברך, ואין לו שום זכות לעשות מצוה. ואיך הוא בא לחטוף התפלין שהם כתרי דמלכא (=כתרי המלך) ולהניחם פתאום על הראש, בודאי ראוי שיפול עליו בושה גדולה. ואם היה להאדם בושה היה מתבייש מלפניו יתברך אפילו לִקח המאכל לתוך פיו, כי איזה זכות יש לו שיהיה לו אוכל. אך עיקר הבושה זוכין על-ידי שרואין את עצמו עם הצדיק האמת, ועל-ידי זה זוכין לתשובה. כי עיקר התשובה הוא על-ידי הבושה כנ"ל ועל-ידי זה זוכין לענוה אמיתית שהיא בחינת ענוה של משה רבנו שהוא עיקר החיים בחינת חיים נצחיים של עולם הבא.
בושה, ד
העצה השבועית #54 התבודדות
גם כשיאמר תהלים או חצות או שארי תחינות ובקשות, צריך שימצא את עצמו בהם. ועיין בפנים שיחות נפלאות בעניינים אלו.
התבודדות, יז
העצה השבועית #53 ברית
תאות ניאוף הוא רע הכולל, שכל הרעות של כל השבעים אומות כלולין בו. כי כל אומה ולשון יש להם אחיזה ברע מיוחד, דהינו איזה מידה רעה או תאוה רעה שהוא מיוחד לאותה אומה, והם משוקעים באותה התאוה ושם אחיזתם. אבל תאות ניאוף הוא רע הכולל, שבאותה התאוה נתקבץ ונתאסף כל רע ורע של אומה ואומה, שהם הרע של כל התאוות. וכל אלו הרעות נבערים יחד ונעשה מהם מדורה וזהו תבערות המדורה שבוער באדם לתאות ניאוף. אבל השם יתברך הבדילנו מן הגויים ורוממנו מכל הלשונות, וצריכים אנחנו להיות פרושים מכל רעותיהם, דהינו מכל התאוות שאינם שיכים לנו כלל, ובפרט מתאות ניאוף שהוא הרע הכולל של כל האומות כנ"ל. כי זה עיקר ההבדל וההפרש שיש בינינו לבין הגויים מה שאנו פורשים עצמנו מניאוף. כי זה עיקר קדושת ישראל. כי יש כוח באדם להסיח דעתו מתאוה זאת ולשברה. וזה עיקר קדושתנו כנ"ל.
ברית: פגמו ותיקונו, י
העצה השבועית #52 תלמוד תורה
צריך לידע קודם לימודו שבשעה שיושב ללמוד, הצדיק שבגן ציית לקליה, וצריכין לקשר את עצמו עם התנא או הצדיק שחידש וגילה זאת התורה שלומד, ועל-ידי זה נעשה נשיקין בחינת התדבקות רוחא ברוחא, וגורם תענוג גדול להתנא. ועל-ידי זה יזכה לתשובה לחדש ימיו שעברו בחושך, וכל זה כשלומד תורה לשמה, כדי לקיים מצות תלמוד תורה ששקול כנגד כולם, ולזכות לקיום התורה על-ידי זה. אבל כשלומד רק שלא לשמה בשביל שיהיה נקרא למדן וכיוצא, אזי נבלה טובה הימנו ובודאי אינו יכול לדבק את עצמו עם רוח התנא, ועל-ידי זה אינו האמת ונעשה שונא וחולק על צדיקי אמת כנ"ל, וזהו גלות השכינה שהתורה שבעל פה הוא בגלות בפה הלמדן.
תלמוד תורה, יג
העצה השבועית #51 שלום
דרך השם יתברך להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה, מכל שכן האדם שאסור לו להביט על חברו לרעה, למצוא בו דיקא מה שאינו טוב, ולחפש למצוא פגמים בעבודת חברו. רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב ולחפש למצוא בו זכות וטוב תמיד, ועל-ידי זה יהיה לו שלום עם הכל.
שלום, יא
