אור לכ"ו אדר-ב ה'תשע"א
כל המניעות שיש לאדם, כולם הם רק בשביל החשק, כדי שיהיה לו חשק יותר להדבר שבקדושה שצריך לעשות. כי כן דרך האדם, שכל מה שמונעים אותו יותר מאיזה דבר - הוא חושק ביותר לעשותו. ועל-כן כשאיש הישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו, ובפרט כשצריך לעשות דבר שכל יהדותו תלוי בזה, דהינו לנסוע לצדיק האמת, אזי נותנין לו מלמעלה חשק, והחשק שנותנין לו הוא על-ידי המניעה שמזמינים לו, כי על-ידי המניעה מתגבר החשק כנ"ל. על-כן ידע האדם, שאין שום מניעה בעולם שלא יוכל לשברה אם ירצה, כי המניעה היא רק בשביל החשק, וכשיהיה לו חשק ורצון חזק וכסופין גדולים כראוי לזה העסק דקדושה שצריך לעשות - בודאי יזכה לגמרו ולהוציאו מכוח אל הפועל, כי המניעות הם רק בשביל התגברות החשק, כדי שעל-ידי-זה דיקא יזכה לגמרו כנ"ל. מניעות, א
כל מעשה שהאדם עושה - הוא חייב רצון, חשק לעשות את אותו המעשה, שבלעדיו לא היה עושה את אותו מעשה. וזה פשוט.
כשיהודי לא מתעורר מספיק לעשות דברים שהוא צריך לעשות - אזי הקב"ה מרחם עליו, ושולח לו חשק. "ועיקר גודל החשק נעשה על ידי המניעה שמזמינין לו... כמו, למשל, כשמראין לקטן דבר הנחמד לו, ותכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ממנו - אזי הוא רודף מאד אחר האדם, ומבקש וחושק מאד לאותו הדבר. נמצא שעיקר החשק נעשה על ידי שחטפו ממנו והחביאו את הדבר". השלב הבא להגדלת החשק הראשוני הוא המניעה שהקב"ה מונע את האדם מאותו מעשה שהקב"ה מלכתחילה שלח לו חשק לכך. בעצם הקב"ה הוא זה שמגרה את האדם מלכתחילה ואז מונע אותו, וכמו הילד הקטן - זה רק גורם לאדם לעוד יותר חשק להשלים את המעשה. זו גם הסיבה שהעבירות כל כך מושכות - בגלל שהקב"ה צווה אותנו להמנע מהן. "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה" (ב"ק לח.).
ככל שהדבר הוא יותר גדול, "ובפרט כשצריך לעשות דבר שכל יהדותו תלוי בזה" - כך הוא יותר קשה, וצריך יותר חשק כדי להוציא אותו מהכוח אל הפועל. אז כדי שלא נשבר באמצע ונעזוב את המעשה הגדול, כי הוא קשה בטבעו, הקב"ה מרחם עלינו ושולח לנו מניעות להגביר את החשק שלנו, ורק כך נוכל להשלים אותו. "ועל כן, ראוי לאדם לדעת, כשיש לו מניעות גדולות מאד מאיזה דבר שבקדושה, ידע ויבין מזה שזה הדבר שרצה לעשות, הוא נחשק גדול מאד ודבר יקר מאד, שמחמת זה המניעה גדלה מאד".
מניעה לא חייבת להיות איש החוסם את דרכנו לצאת לשדה או ללכת לשיעור. המניעות הן בעיקר בתוכנו - בסידורים שתופסים לנו את היום, ביצר הרע שבתוכנו, בקשיים, בתירוצים - שבסופו של יום מנעו אותנו מדבר מצוה.
כשמבינים באמת שהמניעות הן רק בשביל החשק - ברור שאפשר לשבר אותן! הרי כל המטרה שלהן היא בשביל שנרצה יותר להשלים את המעשה, ולא ח"ו סימן מהקב"ה שרוצה למנוע אותנו מעבודתו.
יוצא, כשאיש הישראלי רואה מניעה, הוא צריך לשמוח, ובטח שלא להשבר. הודות לאותה מניעה הוא מגבש רצון וחשק חזק לדבר המצוה, שרק כך הוא יוכל להשלים אותה, בהתגברות קלה על המניעה, ובלעדיה - לא היה יכול לעולם להשלים את המצוה.
ועל זה באתי לבקש ממך יי אלהי, החפץ בטובתנו, קומה בעזרתנו וזכנו לחשק דקדושה, שנזכה להתגעגע ולהשתוקק ולחשוק ולכסוף לך ולעבודתך הקדושה, בחשק נמרץ וכסופין גדולים באמת. (לקוטי תפלות, סו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה